מחלת עיניים דלקתית הנקראת Graves’ Orbitopathyי(GO) היא הסיבוך העיקרי של מחלת גרייבס אוטואימונית. במחקרים קודמים הראו כי היפוקסיה משמשת תפקיד חשוב בהתקדמות של GO. היפוקסיה יכולה לתחזק דלקת על ידי גיוס תאים דלקתיים כגון מאקרופאגים (MQ).
עוד בעניין דומה
במחקר זה החוקרים בחנו את האינטראקציה בין MQ ופיברובלסטים של ארובת העין (Orbital Fibroblasts - OF) בהקשר של דלקת והיפוקסיה. תוצאות המחקר הדגימו עלייה ברמות של סמן היפוקסיה מסוג HIF-1α, סמן מאקרופאג מסוג CD68 ורמות ציטוקינים דלקתיים TNFα, CCL2, CCL5 ו-CCL20 בביופסיות של GO.
היפוקסיה גירתה הפרשה רקמתית של TNFα, CCL2 ו-CCL20 שנמדדה בעזרת מבדק ELISAי(multiplex Enzyme-Linked Immunosorbent Assay - ELISA). יתרה מזאת, הפרשה של TNFα והיפוקסיה גירו הפרשה של HIF-1α, CCL2, CCL5, CCL20 ב-OF שהופקו ממטופלים עם GO. מכך ניתן להסיק כי M1-MQ עם OF תחת תנאי היפוקסיה גרמו גם להפרשה של TNFα,י CCL2, ו-CCL20 ב-OF.
מעכבי דלקת מסוג אטנרספט ודקסהמטזון מנעו השראה של HIF-1α והפרשה של CCL2 ו-CCL20. יתרה מזאת, תרבית משולבת של M1-MQ עם OF תחת תנאי היפוקסיה הגבירו את ההתמיינות של תאי שומן והפרשה של אדינופקטין. דקסהמטזון ומעכב HIF-1α מסוג PX-478 הפחיתו את ההשפעה הנ"ל.
מסקנת החוקרים היתה כי רקמת שומן ב-GO מאופיינת בסביבה דלקתית היפוקסית היכן שהיו מאקרופאגים חיוביים ל-HIF-1α. היפוקסיה ואינטראקציה של M1-MQ עם OF הובילו להפרשה מוגברת של כימוקינים, הגברה של איתות היפוקסי ויצירת תאי שומן.
מתוך כך נלמד כי אינטראקציות בין M1-MQ לבין OF מביאות לדלקת מתמשכת ועיצוב רקמתי מחודש. שילוב של טיפול נוגד דלקת והפחתת HIF-1α יכול להוות אסטרטגיה טיפולית מספקת עבור GO.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות