עבור מטופלים עם אי ספיקת לב חדה, כמות גדולה של משתני לולאה לאחר האשפוז מקושרת לרוב לתוצאים קליניים טובים יותר אך יכולה להביא לעלייה בקריאטינין, וככל הנראה להעיד על פגיעה בתפקוד הכלייתי. במחקר זה בחנו החוקרים את האינטראקציה בין התגובה למשתנים וירידה בתפקוד הכלייתי על תוצאים קליניים בקרב מטופלים עם אי ספיקת לב חדה.
עוד בעניין דומה
בשתי עוקבות של מטופלים עם אי ספיקת לב חדה (PROTECT,י1,698 מטופלים ו-RELAX-AHF-2,י5,586 מטופלים בניתוח הנוכחי) הוערך האימפקט הפרוגנוסטי של ירידה בתפקוד הכלייתי לפי תגובה למשתנים (איבוד ק"ג פר 40 מ"ג של אקוויוולנט של פורוסמיד). ירידה זו הוגדרה כעלייה של 0.3< מ"ג לד"ל בקריאטינין מזמן הבסיס עד יום 4, ובוצעו ניתוחי רגישות ששילבו תפקוד כלייתי בסיסי. את הערכת הקשר ביצעו החוקרים בהקשר לתמותה קרדיווסקולרית או אשפוז על רקע קרדיווסקולרי או כלייתי באמצעות שימוש ב-subpopulation treatment effect pattern plot וניתוחי הישרדות.
תוצאות המחקר הדגימו כי ירידה בתפקוד הכלייתי נרשמה אצל 286 (16.8%) מטופלים בעוקבת ה-PROTECT ואצל 1,031 (18.5%) מטופלים בעוקבת ה-RELAX-AHF-2. עוד נמצא כי מטופלים עם ירידה בתפקוד הכלייתי היו בעלי מקטע פליטה גבוה יותר וקצב סינון גלומרולרי מוערך נמוך יותר בזמן הבסיס (p<0.05). כמו כן, נמצא כי מטופלים עם ירידה בתפקוד הכלייתי קיבלו מנות גדולות יותר של משתני לולאה והגיבו פחות טוב למשתנים (p<0.001 בכולם). בקרב מטופלים עם תגובה ירודה למשתני לולאה (איבוד 0.35> ק"ג פר 40 מ"ג אקוויוולנט של פורוסמיד), ירידה בתפקוד הכלייתי הייתה קשורה לתמותה קרדיווסקולרית או אשפוז על רקע קרדיווסקולרי או כלייתי (p<0.001 בשתי העוקבות). עם זאת, נתון זה לא חל על מטופלים שהגיבו בצורה טובה למשתני לולאה (p=0.900 בשתי העוקבות).
בשתי עוקבות גדולות של מטופלים עם אי ספיקת לב חדה, ירידה בתפקוד הכלייתי ב-4 הימים הראשונים לא הייתה קשורה לתוצאים קליניים בקרב מטופלים שהגיבו טוב למשתני לולאה. לכן, ירידה בתפקוד הכלייתי צריכה להיות שיקול בהקשר של שימוש במשתני לולאה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות